All Posts

אף אחד לא יבין את התקופה הזו של ההריון יותר טוב ממך. ההורמונים שמשתוללים, העצב והבכי מתערבב ביחד עם השמחה. לפעמים את עצבנית יותר סתאם בלי...

כמה פעמים יצא לכם לרדוף אחרי הילדים רק בשביל תמונה אחת שבה כולם מסתכלים, לא זזים, ובטח שלא עושים פרצוף מוזר? ובסוף... זה פשוט לא קורה. בואו נודה באמת, עם ילדודס שיש להם קוצים בטוסיק זה קשוח. אבל בשביל שלא נרים ידיים ונוותר על התיעוד המשפחתי (אפילו בנייד!) אנחנו פשוט צריכים לדעת איך לעשות את זה נכון. הסוד מתחיל בזה שגם אנחנו, לפני שהפכנו לאבא ואמא, היינו ילדים שובבים שעושים שטויות. הילדים שלנו הם ההזדמנות הכי טובה שלנו לחזור לרגע לילדות. לפעמים אנחנו פשוט צריכים לחשוב כמו ילד

אחת השאלות שחוזרת על עצמה הכי הרבה בשיחות שלי עם לקוחות היא: "מרגש, סגרנו צילומים! אבל מה בעצם צריך להביא? האם הכל נמצא בסטודיו?" בואו נדבר רגע על הרגע הזה שאחרי שריון התאריך. הכל מאוד מרגש, אבל טבעי שיש גם קצת לחץ. אתם בטח שואלים את עצמכם איך יהיה, מה בדיוק יעבור על האוצר הקטן שלכם, והאם זה הולך להיות מרוץ נגד הזמן או שתספיקו גם לנוח. בכל זאת , מדובר בתינוק שרק נולד. בתור אמא ובתור צלמת ניובורן, אני כאן כדי להרגיע אתכם אין לכם כמעט מה להכין. הסטודיו שלי מאובזר מאל"ף ועד ת"ו

לפעמים, מכל מיני סיבות , אם זה בגלל תקציב, חוסר זמן או פשוט התאוששות מהלידה לא יוצא לנו להגיע לסטודיו ולקבוע עם צלמת. אבל אם יש משהו אחד שאני מפצירה בכן לא לוותר עליו, זה צילומי הניובורן. הימים הראשונים האלו עוברים כל כך מהר, והכי חשוב שתהיה לכם מזכרת מהפלא הקטן הזה. מזכרת ביתית, נעימה, שתכל'ס לא מצריכה מכם יותר מדי. אז איך עושים את זה נכון לגמרי לבד? קבלו את המדריך המקוצר: שלב 1: מחפשים את האור מצאו את מקור האור הגדול ביותר בבית. זה יכול להיות חלון גדול בסלון או חדר שינה מוא

בתחילת דרכי כצלמת, הייתי בטוחה שצילומי ניובורן עושים בגיל שלושה עד חמישה חודשים. למה? כי הם היו נראים לי אז קטנים ושבריריים, ממש כמו תינוק שרק נולד, ופשוט חשבתי שאני יודעת... במשך חצי שנה בניתי לעצמי תיק עבודות נרחב עם תינוקות בגילאים האלה, עד שהבנתי שאני בכלל לא בכיוון. הבנתי שתינוק בן 4 חודשים הוא מתוק להפליא, אבל הוא כבר "תינוק". וניובורן (Newborn) זו הגדרה אחרת לגמרי. אז התחלתי לחקור את הנושא לעומק, וגיליתי את האמת, ניובורן הוא תינוק ממש, ממש טרי. ליתר דיוק – מגיל 5 ימים

כשהייתי קטנה הייתה לי כלבה שאהבתי בכל ליבי. גידלתי אותה מגיל שלושה שבועות, היא הייתה סוג של שעועית קטנה ומתוקה. לקחנו אותה איתנו לכל מקום: לטיולים, לסופר, ואפילו לבית הספר. היא פשוט הייתה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלי. אני מאמינה שכל מי שגדל עם חיות מבין שאי אפשר בלעדיהן. הן הופכות לבני משפחה לכל דבר ועניין בין אם זה לשבת איתן בסלון כשקר בחוץ ויש את מי לחבק, ובין אם זה להיות איתנו ברגעים הכי חשובים. בגלל זה, אני נשאלת לא מעט: "ליאת, אפשר לצרף את הכלב או החתול לצילומי המשפחה